שאלות נפוצות בנושא יישור שיניים

מהי אורתודונטיה?

 

אורתודונטיה (אורתו=ישר, דונטיה=שיניים) זהו תחום מומחיות ברפואת שיניים, שעוסק באבחון, מניעה וטפול בבעיות הקשורות למיקום השיניים, מבנה הלסתות ומבנה הפנים בכלל.
כאשר ישנו ליקוי סגר, השיניים, השפתיים ו/או הלסתות אינן נסגרות כראוי. כתוצאה מכך, יתכן שהשיניים תהיינה
עקומות, המנשך יהיה לקוי והלסתות תראינה בלתי מאוזנות.
על מנת לתקן ליקויי סגר, משתמשים האורתודונטים בסמכים המודבקים על השיניים (=קוביות, גשר), בפלטות נשלפות או בעזרים שונים המודבקים על גבי השיניים, ולעיתים גם נעזרים באביזרים אורתופדים ו/או ניתוחיים על מנת להשפיע על מיקום וגדילת הלסתות.
טhפול אורתודונטי עשוי להביא לשינוי בריאותי ואסתטי, ולחיוך בריא ומושך, המשפר את ההופעה והבטחון העצמישלנו.

 

מיהו אורתודונט?

 

אורתודונט (=מומחה ליישור שיניים ולסתות) הינו רופא שיניים, שלמד בתוכנית התמחות לאורתודונטיה ועבר את בחינות המומחיות מטעם משרד הבריאות. לכל מומחה ישנה תעודה המעידה על היותו מומחה וכן מספר רישוי מומחה (מ.ר.מ), בנוסף על מספר הרישוי הרפואי (מ.ר).
במהלך הכשרתו, האורתודונט למד כשלוש שנים וחצי נוספות(=התמחות), מעבר ללימודי רפואת השיניים, בהן התמקצע בביצוע אבחנה, מניעה וטיפול בליקויים בעמדת השיניים ובגדילת הלסתות.
ההתמחות כוללת אלפי שעות הוראה עיוניות וקליניות, כאשר במהלכן, המתמחה רוכש מיומנות מורכבת הנדרשת לטיפול ומעקב אחר תנועת השיניים ולבקרת התפתחות הפנים, ומטפל במגוון רחב של מטופלים תחת השגחה של מומחים.
רשימת המומחים מופיעה באתר האגודה האורתודונטית בישראל : www.orthoisrael.org.il 

 

מהן הסיבות לבעיות אורתודונטיות?

​

הסיבה העיקרית לבעיות האורתודונטיות היא גנטיקה. דוגמאות לבעיות תורשתיות מסוג זה הן: צפיפות שיניים, רווחים בין השיניים, שיניים בולטות, עודף או חוסר שיניים ובעיות בגדילת הלסתות. ליקויי סגר נוספים הם נרכשים או מושפעים מסביבה. במלים אחרות, הם מתפתחים עם הזמן, לדוגמא: מציצת אגודל או אצבע, דחיפת לשון או ליקוי בבליעה, נשימה דרך הפה, מחלות שיניים, היגיינת פה לקויה, נשירה מוקדמת או מאוחרת של שיני חלב, איבוד שיניים קבועות, תאונות, תזונה לקויה, או בעיות רפואיות מסוימות.
מרבית הבעיות ניתנות לטיפול הולם על ידי אורתודונט מומחה.
 
 
תזמון הטיפול

 

טיפול מוקדם 
טיפול מוקדם הינו טיפול שמתחילים בו עוד במהלך המשנן המעורב - משמע - כאשר יש עדיין שיני חלב בפה - זאת בכדי למנוע את התפתחותן של בעיות חמורות יותר בעתיד, ולקצר ולפשט את יישור השיניים בשלב מאוחר יותר. במקרים מסוימים, האורתודונט יצליח להשיג בשלב זה, תוצאות שאינן ניתנות להשגה לאחר סיום גדילת הפנים והלסתות. 
כ - 15% מהילדים יזדקקו לטיפול כבר בגיל צעיר.
לכן, המלצת האיגוד האורתודונטי האמריקאי והישראלי, הן לבדיקה ראשונית ע״י אורתודונט כבר בגילאים 7-8 . בגיל זה, לרוב הילדים ישנה מערכת שיניים הכוללת כבר שיניים קבועות (בוגרות) ושיניים נשירות (חלביות) שעדיין לא התחלפו.
בשלב זה, יכולים האורתודונטים לזהות בעיות קלות בצמיחת הלסתות והשיניים, כאשר שיני החלב עדיין נמצאות בפה. חשיבות הדבר היא בכך שבעיות אורתודונטיות מסוימות הן קלות יותר לפתרון לאחר גילוי מוקדם וטיפול מוקדם, ולכן ככלל- עדיף לא לחכות לבדיקת אורתודונט לסיום החלפת כל שיני החלב בשיניים קבועות.
 
טיפול אורתודונטי מלא

רוב הטיפולים האורתודונטיים המלאים (שאינם טיפול מוקדם) מתחילים בטווח גילאי העשרה. כל מקרה נבחן לגופו ומטופל באופן ספציפי.
בטווח גילאי העשרה, שבו שהילדים עדיין גדלים, ניתן להגיע לתוצאות הטובות ביותר במהלך טיפול אורתודונטי. זאת ע״י ניצול של פרץ הגדילה לגובה, שמשפיע גם על גדילת הלסתות.

 

טיפול מעל גיל 18

בשנים האחרונות הטפול במבוגרים הפך להיות מקובל מאוד. מבוגר עם "גשר" על השיניים הוא מראה שכיח בארצות רבות, ומבוגרים רבים מנצלים את ההזדמנות לשפר את המצב הבריאותי והאסתטי של שיניהם.

​

ישנן היום טכנולוגיות חדשות המאפשרות הופעה אסתטית ביותר במהלך הטפול האורתודונטי.

1. סמכים שקופים העשויים מחרסינה במקום סמכי מתכת ובכך מקטינים את נראות הגשר החיצוני הסטנדרטי.
2. אורתודונטיה בלתי נראית, או סמכים לינגואלים, היא שיטה שבה הסמכים האורתודונטים מודבקים מהצד הפנימי של השיניים
3. שיטת הקשתיות השקופות שהמתרפא מרכיב על שיניו וגם היא אסתטית ביותר וניתן להשתמש בה למרבית הטיפולים האורתודונטים של המתרפא המבוגר.
 
ניתן לטפל בכל גיל, לאחר אישור מרופא השיניים הכללי ווהפריודונט (רופא שיניים מומחה למחלות החניכיים), זאת על מנת לוודא את בריאות השיניים והחניכיים לפני תחילת הטיפול, ולאפשר טיפול-במידה ויש צורך בו. לעיתים הטיפול במבוגר מצריך עבודת צוות של מספר רופאים, בכדי לאפשר תוצאות אסתטיות מיטביות אך לעולם לא מאוחר מדי לפתח חיוך בריא ויפה.
 
במה כרוך הטיפול?

האורתודונט מספק מכשירים המותאמים אישית למטופל, כגון גשר, קיבוע או מכשירים אחרים, בהתאם לבעיה ולצורך.
חלק מהמכשירים דורשים הפעלה והרכבה על ידי המטופל עצמו, מה שמצריך שיתוף פעולה מצויין, מוטיבציה ורצון אמיתי של המתרפא לטפל בליקוי הסגר.
בנוסף, יש צורך להקפיד רמת הגיינה (=ניקיון) נאותה של השיניים כיוון שהמכשיר האורתודונטי, מלבד היותו עדין ומורכב, עלול לשמש כמאגר של חיידקים ושל שאריות מזון העלולים לגרום לעששת, לנזק לזגוגית השן (כתמים לבנים) ולדלקת חניכיים. ניקיון זה ניתן להזיג באמצעות צחצוח שיניים במברשות שונות, שימוש בשטיפות פה מיוחדות ותכשירים שונים עתירי פלואור. (פלואור הוא מרכיב חשוב ביותר כיוון שהוא יעיל בחיזוק זגוגית השן ובמניעת היצמדות חיידקים אל השן וכך תורם למניעת עששת). על מנת לשמור על בריאות הפה והשיניים, יש לבקר בתכיפות רבה יותר אצל רופא השיניים והשיננית.
במהלך הטיפול ישנם מאכלים מסויימים העשויים לשבור את המכשיר האורתודונטי או לגרום לעיוותו. גרימת נזק למכשיר עשויה לגרום לעיכוב בטיפול ו/או להוצאה כספית נוספת, ולכן יש להקפיד לעקוב אחר הוראות האורתודונט, על מנת שלא לגרום להוצאת מיותרות או להארכת זמן הטיפול.
משך הטיפול תלוי במקרה ומשתנה בין אדם לאדם, אך לרוב הטיפול נמשך מספר שנים, כשטווח השנים נע כתלות בחומרת הבעיה ובשיתוף הפעולה של המטופל והקפדתו על הוראות האורתודונט.
 
מה מרגישים בזמן הטיפול האורתודונטי?

לרוב, תחילת הטיפול היא החלק הקשה עד להסתגלות שמגיעה מספר ימים אחר כך.
בימים הראשונים תתכן רגישות של השיניים שתתבטא בקושי בלעיסת דברים קשים וייתכן שפשוף של החלק הפנימי של הלחיים בסמכים (=קוביות). לאחר תקופת הסתגלות קלה, שלרוב אורכת ימים ספורים, המכשור הופך ללא מורגש, הלחץ פוסק, וישנה הקלה משמעותית. תתכן תחושת לחץ קל מחודשת בשיניים, למשך מספר ימים, לאחר כל ביקור חודשי במרפאה.
 
סיום הטיפול

גם סיום הטיפול האורתודונטי תלוי בשיתוף הפעולה של המטופל… המטופל חייב לשמור על המכשור המקבע (רטנציה), לפעול בדיוק לפי הוראות האורתודונט, ולהקפיד על היגיינת פה נאותה.
לשיניים יש נטיה לחזור לעמדה הקודמת שלהן ולכן יש צורך בשמירה על תוצאות הטפול לאחר סיומו. לאחר הסרת הגשר, מרבית המטופלים מקבלים קיבוע (רטיינר) מודבק או נייד על מנת לשמור את השיניים במקומן הנכון. משך השימוש בקיבוע ייקבע ע"י האורתודונט.
מרבית המטופלים נמצאים במעקב של האורתודונט במהלך שלב השמירה על התוצאות (שלב הרטנציה), זאת על מנת להבטיח את שימור תוצאות הטיפול האורתודונטי. אם לא שומרים, המצב עלול לחזור לקדמותו…
 
האם קיימת סכנה לשיניים בטיפול יישור שיניים?

הסיכון לשיניים בטיפול יישור שיניים הוא קטן ביותר. בהעדר היגיינה טובה תתכן דלקת חניכיים או הווצרות כתמים לבנים על גבי השיניים באזורים שבהם הצחצוח היה לקוי, ולכן בתקופת יישור השיניים חשוב מאוד לשמור על ניקיון השיניים.
לעיתים רחוקות, עלול טיפול יישור שיניים להביא לספיגת קצה השורש של השן. טיפול יישור שיניים נכון ותקין מקטין את הסיכון בספיגת שורש השן על-ידי הפעלת כוחות מבוקרים, ביצוע צילומי ביקורת של השיניים ועל ידי קיצור משך טיפול יישור השיניים ככל האפשר.
 
מהן ההגבלות הרפואיות לטיפול אורתודונטי?

טיפול אורתודונטי אינו נחשב טיפול פולשני. עם זאת, במצבים של בריאות לקויה, מחלות כרוניות או קבלת טיפולים סיסטמיים, יעשה הטיפול לאחר ייעוץ עם הרופא המטפל.
הרגלים מזיקים כגון עישון כבד או שחיקת שיניים אצל מבוגרים, מציצת אצבע או דחיפת לשון אצל מתבגרים, עלולים לעכב את הטיפול או אפילו למנוע השגת מטרותיו. לא מומלץ לעבור יישור שיניים ממושך בנוכחות מחלת חניכיים ועישון כבד.
הריון אינו מהווה מגבלה לטיפול יישור שיניים.
לעיתים, ישנם הרגלים מזיקים, שייתכן שתרמו להתפתחות ליקוי הסגר, ועלולים לסכן את יציבות הטיפול. במצב זה, ייתכן שהאורתודונט ימליץ על סיוע וטיפול אצל קלינאי תקשורת, רופא א.א.ג או אנשי מקצוע אחרים.
 
טיפול בלסת אחת

לרוב האורתודונט ימליץ על טיפול בשתי הלסתות, גם אם בקשתו של המתרפא ממוקדת רק ללסת אחת. 
הסיבות לכך:
 
א. טיפול בשתי הלסתות מאפשר ביצוע התאמה טובה יותר של שתי קשתות השיניים, האחת לשניה. ההתאמה של שתי הקשתות זו לזו, כמו עלי ומכתש, מאפשרת סגר תקין , יציב ותפקודי. 

ב. לעיתים אנו נוטים לראות את אותה השן שמפריעה לנו בעין, ולא בעיות נוספות קיימות. במידה ונטפל רק באותה בעיה נקודתית והשן ש״הציקה״ לנו בעין הסתדרה, אנו נמצא בעיה אחרת להתמקד בה, שן אחרת שעד עכשיו היתה משנית, ולא שמנו לב אליה. במקרה כזה,, יכול להיות שהמטופל יחליט שכעת הבעיה המשנית בולטת ומפריעה לו. מתוך הנחה ש״אם כבר עושים גשר, אז נעשה אותו כמו שצריך״, ייתכן שהאורתודונט ימליץ על הדבקת שתי קשתות השיניים מלכתחילה.

ג. מראה פנינו עובר שינויים עם הגיל. כתוצאה משינויים אלו, עם הזמן- ישנה ירידה בחשיפת החותכות העליונות (בדיבור ובחיוך) ועליה בחשיפה של השיניים התחתונות, כך שהשיניים תחתונות נראות יותר בגיל מבוגר יותר. במצב כזה, ייתכן שבעיה שהייתה קיימת בשיניים התחתונות ולא נראתה בצעירותנו, תהפוך לבולטת יותר בגיל מבוגר, ותפריע בעתיד.

ד. במידה ותודבק רק לסת אחת, שתשפיע כמובן על מנח השיניים באותה הלסת, תהיה השפעה גם על הלסת השניה, הלא מודבקת, כיוון שהשיניים הן דינמיות ומגיבות לשינויים בכדי ל״חפש״ איזון סגרי חדש. במצב כזה, האורתודונט לא יוכל לשלוט על השינויים שיתרחשו בלסת הלא מטופלת, ולא יוכל ל״נהל״ את תזוזות השיניים בלסת ללא הגשר